הכרעת דין בתיק ת"פ 7950-08-12

לאור הודאות הנאשמים הריני מרשיעם בעבירות המיוחסות להם בכתב האישום המתוקן.

<#3#>

ניתנה והודעה היום י"ח אב תשע"ב, 06/08/2012 במעמד הנוכחים.

גזר דין

הנאשמים הורשעו על פי הודאתם, כל אחד מהם, בשלוש עבירות של כניסה לישראל שלא כחוק, עבירות לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל שלא כחוק.

ב"כ המדינה סבורה כי יש להשית עונש מאסר בפועל של 45 יום בגין כל עבירה והכל במצטבר וזאת נוכח הוראות סימן א1 לחוק העונשין ובהסתמך על ע"פ 41708-07-12 מדינת ישראל נ' עטאללה (להלן: פרשת עטאללה) וע"פג 57019-07-12 מדינת ישראל נ' גבור (להלן: פרשת גבור). ב"כ המדינה סבורה כי ענישה כזו יש בה כדי ליצוק תוכן להוראות חוק העונשין ,וענישה כזו מהווה הרתעה לפרט ולציבור והולמת את חומרת העבירות.

הסנגור המלומד סבור כי הענישה המבוקשת ואף זו שנקבעה בפרשות גבור ועטאללה אינה הולמת את נסיבות עניינם הפרטני של הנאשמים בהיותם צעירים בימים, מפרנסים משפחות ברוכות, הודו בהזדמנות הראשונה, והביעו חרטה כנה ואמיתית. עוד מבקש הסנגור ללמדנו כי לא נובעת סכנה מהנאשמים לביטחון המדינה, מלבד כמובן העבירות המיוחסות מכך שהם נתפסו באתרי בנייה, כלומר באו לשבור שבר ותו לא.

עם תיקון 113 לחוק העונשין המצוי בסימן א1 לחוק העונשין, נדרש בית המשפט לקבוע את הענישה על פי מתחם שיקולים מובנה ומכאן שמו של הסעיף "הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה". עם כניסתו לתוקף של התיקון הנ"ל הפך עקרון ההלימה לעקרון מנחה, תוך שהשיקולים של שיקום, הגנה על שלום הציבור, הרתעה אישית הרתעת הרבים, נסיבות ביצוע העבירה, כל כולם צריכים לנוע בתוך מתחם ההלימה.

סבורני כי עדיין עם כניסתו לתוקף של התיקון האמור, יש מקום בוודאי לעניינם האישי של הנאשמים, וברי שענישה היא לעולם פרטנית. יחד עם זאת, על מנת לחרוג ממתחם הענישה ההולמת, לא יבוא הדבר בקלות, ויש צורך לפרט נסיבות חריגות.

בענייננו, נסיבותיהם הפרטניות של הנאשמים אינן חורגות מהנסיבות הקיימות בדרך כלל בעניינם של שוהים בלתי חוקיים, שבאים נוכח המצוקה הכלכלית באזור מגוריהם, לשבור שבר וברגיל אינם מואשמים בעבירות נוספות מעבר לעבירות נשוא ענייננו שגם בהם כמובן איש אינו מקל ראש.

פרשות עטאללה וגבור קבעו מתחם ענישה שבין 30 ימי מאסר עד 6 חודשי מאסר. סבורני כי מתחם ענישה זה בהחלט תואם את אשר נקבע ברע"פ 3173/09 פרג'ין נ' מדינתי שראל, שהרי גם שם נאמר בדעת הרוב שאם הנאשם מובא לדין לאחר ביצוע מספר עבירות, הרי שעונשו מאסר מאחורי סורג ובריח לתקופה משמעותית.

הקביעות בפרשות גבור ועטאללה הגם שהינן מנחות ואינן מחייבות, תואמות את הפסיקה הנוהגת עד היום והמתחם הינו רחב וארוך ומאפשר לבית המשפט את שיקול הדעת הנדרש.

בפרשת גבור הגם שנקבע מתחם ענישה מינימאלי של 30 ימי מאסר בגין כל עבירה בסופו של דבר היה מדובר במי שהורשע בגין 3 עבירות של שהייה בלתי חוקית ונתפס באתר בנייה. ובסופו של יום נקבע שם כי המאסר בפועל יהיה חודשיים ימים. כלומר, גם כב' בית המשפט המחוזי בחר לסטות מרף הענישה שקבע הוא עצמו.

אשר על כן מוחלט בזאת להשית על כל אחד מהנאשמים את העונשים כדלקמן:

1.         מאסר בפועל של 60 יום בגין כל העבירות בהן הורשעו הנאשמים.

2.         מאסר על תנאי של 3 חודשים למשך 3 שנים מהיום והתנאי יופעל באם מי מהנאשמים יעבור עבירות על חוק הכניסה לישראל.

3.         כל אחד מהנאשמים יחתום על התחייבות עצמית בסך 2,000 ש"ח להימנע במשך 3 שנים מהיום לעבור עבירות על חוק הכניסה לישראל ואם לא יעשה כן יאסרו למשך 10 ימים.